להסתכל על הדרך, לא על המכשול

לפני כמה שנים הייתה לי הזדמנות ללכת להשתלמות בנהיגת שטח. האמת שאני קצת הולכת לאיבוד כשזה נוגע למושגים טכניים. ומה עושים אתם: נעילת דיפרנציאל, אחיזה, טרקשיין קונטרול... הרבה פעמים אני זוכרת את הבעיה ושוכחת את הפתרון או להפך. דבר אחד דווקא כן קלטתי בהשתלמות: שיש קשר בין נהיגת שטח להדרכת הורים.

כשאתם נוהגים, העיניים שלכם מובילות אותכם וקובעות לאן תסעו, מה שאומר- שאם יש מכשול בדרך, כמו למשל בור, אם תסתכלו על הבור תסעו ישר לתוכו. הפתרון הוא להסיט את המבט מן הבור ולהסתכל לאן שרוצים לסוע או לעצור ולחשוב מה עושים. הבעיה היא שפעמים רבות המבט שלנו מתמגנט אל המכשול ואנחנו נוסעים ישר לתוכו.

בחיים זה קורה לנו כל הזמן- הילדים מאתגרים אותנו ומחכים לראות איך אנחנו מתמודדים. בדרך כלל אפשר לזהות מכשול לפי המילה ׳לא׳...- ״אני לא רוצה לעשות מקלחת״, ״אני לא רוצה ללכת...״, אם מסתכלים אל ה ׳לא׳ נופלים ישר לתוכו. והעיניים צריכות להסתכל על ה ׳כן׳. במקום להכנס לעימות באזור ה ׳לא׳.

כדי שזה יקרה, הדרך צריכה להיות מאוד ברורה לנו- לאן אנחנו רוצים להגיע. מה המטרה שלנו, לאן אנחנו מכוונים וכמה שאנחנו נהיה יותר בטוחים בעצמנו זה יעבוד יותר בקלות.

הכי קל לזהות את הדרך הנכונה, מאופן הניסוח. התמקדות בניסוח חיובי ותקשורת חיובית משאירים אותנו על הדרך ומעודדים התקדמות. במקום להכנס לויכוחים ומאבקים סביב כן או לא מקלחת (לדוגמא). השיח הוא סביב הנקיון והבריאות שלהם וסגירה נעימה של היום לקראת הכניסה לישון: ״חשוב לי שנספיק לבלות זמן יחד במיטה לפני השינה, שנספיק לקרוא סיפור״ - מבלי להגדיר התניות הגדרנו את היעד, ברור שכדי להגיע אליו צריך לעבור דרך המקלחת.

אז כשאתם נתקלים במצבים שאתם נגררים למאבקים מטישים, תנסו להרים את הראש, לראות לאן בכלל אתם מכוונים ותתווכו את התמונה הגדולה לילד. כך נשאיר את ה״לא״ מאחור ונתקדם.

והכי חשוב, אל תשכחו: יש את האופציה הנוספת: לעצור. לדומם את המנוע, לעשות הפסקה. לקחת אוויר, להתסכל על הנוף, על המפה… ולחשוב על המסע ההורי שלנו ואיך אנחנו רוצים שיראה. אולי כדאי להזיז כמה אבנים, כמה מכשולים, אולי כדאי לשנות מסלול ואולי זה הזמן לשתף מישהו נוסף בהתלבטות.