אני מאוד אוהבת ברכות!
בקיץ הזה התוודעתי לברכה חדשה. במהלך החופש הגדול, הצטרפנו אל הבן שלנו שמטייל בדרום אמריקה וטיילנו יחד בקוסטה ריקה. אחד הדברים שהקסימו אותי במקום, זו הברכה שהם מברכים אחד את השני: PURA VIDA. הברכה הזאת היא כמו מנטרה שמתנגנת ברחבי קוסטה ריקה. הם מברכים אחד את השני כשהם נפגשים, נפרדים, זו התגובה שלהם לסיפור שמספרים להם- בין אם הוא טוב או רע. היא מופיעה כגרפיטי, על חולצות, בכל מקום...: PURA VIDA– Pure Life- חיים טהורים. אחד מהמדריכים שלנו הסביר: ״אנחנו מזכירים אחד לשני להתמקד בדברים החשובים באמת בחיים’ בתמצית שלהם״.
נחשפתי להשפעתה של הברכה הזאת באחד הימים הראשונים של הטיול.
המתנו לסירה שהייתה צריכה לקחת אותנו לשמורת טבע. ישבנו עם כל התיקים והמזוודות מתחת לסככה. בחוץ ירד גשם שוטף והיינו צריכים למלא מסמך באינטרנט שמאפשר לנו כניסה לפעילויות שתכננו. לא ידענו אם יהיה לנו קשר לאינטרנט ברגע שניכנס לשמורה, איך נסתדר עם הגשם השוטף הזה ובאופן כללי- הלחץ והחרדה השתלטו עלינו. ניגשתי לבחורה שעמדה בכניסה ומתוך הסערה שהייתי בה ניסיתי להסביר לה את המצב וביקשתי לעלות על הסירה הבאה במקום זאת שנרשמנו אליה- שנספיק למלא את המסמך. היא חייכה אלי, הניחה את ידה על זרועי ואמרה בשלווה:
״אתם בחופשה!, PURA VIDA, אל תתנו לאף אחד להלחיץ אתכם. זה בסדר. תעלו על הסירה הבאה״.
היה משהו ב ׳מה׳ שאמרה וב ׳איך׳ שאמרה, שמיקם את הפוקוס במטרה האמיתית של הטיול, של החיים. המטרה של הטיול לא הייתה ׳להיכנס לשמורה׳ ולא לראות דבר כזה או אחר, אלא להיות באווירה מסוימת, לחוות חוויה. להירגע, להנות, להיות בתוך ה הרפתקה של הטיול. כאילו הוגשה לי כוס מים זכים וצוננים- המילים שלה חלחלו אל תוך עורקי והמתח התפוגג. הדברים נאמרו ברכות ובפשטות. הפגישה הזו עם הבחורה, הפגישה אותי עם הקסם שטמון בשתי המילים האלו, עם האנרגיה הזאת שתושבי קוסטה ריקה מזינים בה אחד את השני, ומהם היא המשיכה וזרמה גם אלינו ופקחה את עיינינו למה שהיה לקוסטה ריקה להציע. בזכות ה pura vida כל מני תקלות או הפתעות בלתי צפויות לא ניהלו או ׳הרסו׳ לנו את הטיול, אלא השתלבו כחלק מהחוויה. (ובטיול כמו בחיים הלו תמיד יש... לא?).
בתוך הרקמה האנושית והמשפחתית שלנו, אנחנו תומכים ונתמכים אחד בשני. מפעילים ומופעלים דרך האווירה המשפחתית. האוירה הזאת נוצרת מכולנו יחד, והאחריות מתחלקת בין כולנו לעזור ולהיעזר. היכולת להבחין ולזהות סערה שמתרגשת בתוכנו היא קריטית וחשובה. יש בה חוכמה ויש בה בגרות: זיהוי של חולשה או יציאה מוויסות, מתח שמופיעה, כעס או חרדה. אלו מצבים בהם הרגש משתלט עלינו ומנהל אותנו. במקום לכעוס על המצב ולהתקומם יש לנו את האפשרות לבחור להתמודד. להתמודד לבד (להתרחק, לשנות אווירה, לנשום עמוק, לצאת החוצה, לשמוע מוזיקה או כל דרך אחרת שעובדת עבורנו) או להתמודד יחד, לקבל עזרה מחבר או בן זוג שמזהה את מצבנו או שאנחנו פונים אליו. בקוסטה ריקה הם השכילו לייצר מעין רשת כזאת שקושרת בין האחד לשני וטווה חוטים של אווירה שעוטפים את המקום. הם חוזרים ומזכירים אחד לשני, נאמנים למחויבות לזכור ולהזכיר מה חשוב באמת.
אז מה היה שם שעבד בעצה הזאת של הבחורה?:
דבר ראשון אני פניתי אליה, הייתי במצוקה ופניתי אליה לעזרה. הבנתי שאנחנו תקועים, בלחץ ושהעזרה צריכה לבוא מבחוץ.
דבר שני היא ראתה אותי, הייתה קשובה ורגישה אלי. היא ראתה מעבר לפתרון של ׳טוב תעלי על הסירה הבאה׳.
והדבר השלישי הוא שהיא הביאה אמת מאוד עמוקה. אמונה תרבותית שמושרשת בתוכה ובתפיסת החיים שלה. ושנכונה לכולנו: תזכרו את התמצית של הדברים, את מה שחשוב באמת.
אלה למעשה שלושת הנתיבים שאנחנו עובדים עליהם בהדרכת הורים, והם תופסים לגבינו, לגבי בני הזוג שלנו ולגבי ילדנו: שנדע לזהות שאנחנו צריכים עזרה ולבקש אותה, שנדע להיות קשובים לבקשת העזרה ולמצוקה של אחרים ולבסוף שנדע לסייע מתוך ערכים, תפיסות ואמונות מעבר לסיוע קונקרטי נקודתי. לזכור את המהות של הדברים, החשיבות שלהם ולא רק הדברים עצמם.
אחרי שלושה ימים קסומים בשמורה, עשינו את הדרך החוצה מהשמורה. ביציאה עמדה אותה בחורה. היא זיהתה אותי, חייכה אלי ושאלה ״נו, איך היה בסוף? נהניתם?״. ״נראה לי שעשית לנו את הטיול...״, עניתי לה. ״תודה! אני לא חושבת שאשכח אותך!״. היא צחקה ואמרה “PURA VIDA”.
שנה טובה !