יש לי אהבה חדשה

אני חייבת להתוודות. אני מאוד אוהבת להתאהב! להיות מוקסמת... מופתעת... עד היום לא יצא לי לקרוא את סמי מיכאל, ועכשיו הגורל הפגיש ביננו והכתיבה שלו פשוט כל כך עשירה וקסומה, כל כך נוקבת, רגישה ומצחיקה...

הבן שלי, איתמר (בן 16) נפגע בעין. מה שמאוד מקשה עליו לקרוא. אני קפצתי על ההזדמנות להצטרף אליו במשימת הקריאה שלו בספרות. בשימחה רבה התנדבתי לקרא לו את הספר ׳חצוצרה בואדי׳. הוא בן 16, כן... והמציאות החזירה אותנו לבילוי שהיה כל כך אהוב. מדובר בספר מקסים (שברגיל הייתי בולעת ביום אחד וממשיכה הלאה). המשימה היא לקרוא בכל שבוע שלושה פרקים מהספר ולהכין עבודה. אז קוראים שלושה פרקים, איתמר מכין את העבודה ונחים.... (!!!). מחכים בסבלנות לשבוע הבא, להמשך הסיפור (???!!!). כל כך התרגלתי לקרוא בבינג׳ ששכחתי מה זה להתאפק. להשאיר מקום להפוגה. לעכל. להתגעגע ואז להמשיך.

גם המדיום החדש הזה...: קריאה בקול נותן חוויה אחרת- אין את הרפרוף הזה שיש בקריאה בלב. כל מלה ומילה מקבלת את תשומת הלב. (היה שלב שניסיתי להתאים את המבטא הנכון לדמויות... לא הלך). חווית הקריאה הופכת לחוויה משותפת: אני מתפעלת, הוא תוהה ושואל שאלות... . יש עם מי לשתף מחשבות...

וכמה שהוא כותב מקסים סמי מיכאל!! בכל כך הרבה מקרים אני עוצרת וקוראת שוב ושוב. מסמנת בעיפרון ולפעמים אנחנו מנסים לשנן משפטים, שישארו אתנו.

ועכשיו אני רוצה לתת לכם מתנה... פעם מישהי הסבירה לי שמתנה צריך להביא אחת! שאם מביאים כמה, זה מקטין כל אחת מהמתנות ובסופו של דבר הן מאבדות מחשיבותן. למרות זאת, לא הצלחתי להתאפק... ואני מביאה כאן מספר פנינים בשבילכם מתנה. קטעים שעומדים בזכות עצמם ומשאירים הרבה מקום למחשבה. תהנו:

״את לא יודעת מה זה להיות עולה חדש. פתאום אתה אינפנטילי. אתה רוצה לדבר וזה כמו בוץ בפה. אני אותו הבן אדם, חושב מחשבות של מבוגר, אבל כשאני פותח את הפה נדמה לי שהאנשים צוחקים... אני מדבר עברית כמו ילד וחושבים שאני גם חושב כמו ילד. ברוסיה דיברתי כמו שחשבתי, מהר וספונטני. היום אני מדבר כמו... כמו... נו...״

...״כל החיים לא היה לי די כסף. עבדתי קשה כדי לא לגנוב״. הוא צחק ופנה אלי. ״אבל שפה אני מוכן לגנוב. ודוקא שפה לא יכולים לגנוב, נכון?״

״שפה מלקטים לאט-לאט בעבודה קשה.״

...״אלא שהילדים גדלו, ולא כמו שחשבנו גדלו. משל למלפפון שצמח מגלעין שחשבת שיהיה דקל כמוך.״

וה- קטע האהוב על איתמר:

״תקשיבי, האדם הלך לחפש הגיון ומצא את אלוהים. הלך לחפש עוד ואיבד את אלוהים. ההגיון הורס את החיים״

זהו

אין פזמון

תקראו